Eirouvine
Daf 37a
משנה: אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי בְּנוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ עַל פִּי הַמְּעָרָה שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּיוּרִין מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמַּה. נִמְצָא קַל בְּתוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ. וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָֽמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁאֲפִילוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בַמְּעֳרָה׃
Traduction
R. aqiba leur objecta: ne reconnaissez-vous pas comme moi qu’en plaçant l’eruv dans une caverne, on ne comptera les 2000 coudées qu’à partir de l’emplacement même de l’eruv, pas plus? C’est vrai, répondirent les autres rabbins, lorsqu’il n’y a pas là d’habitations; mais s’il y en a: on peut parcourir toute la caverne, et l’on mesure les 2000 coudées à partir du dehors. Il en résulte ceci: la loi est moins sévère pour l’intérieur de la caverne que pour le toit. Quant à l’autorisation de faire un chemin de 2000 coudées, mesuré à partir du point de repos, la mesure est elle, dut-elle finir au milieu de la caverne.
Pnei Moshe non traduit
אי אתם מודים לי בנותן את עירובו על פי המערה. כלומר בתוכה שאין לו וכו' אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין שנפרצו חומותיה ואינה ראויה לדיורין אבל אם ראויה היא לדיורין אע''פ שאין בה עכשיו דיורין נחשבת כולה כארבע אמות וכן עיר שחרבה ויש לה חומה סביב מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואפי' היא גדולה כאנטוכיא:
נמצא קל תוכה. של מערה מעל גבה שאם נתן עירובו על גבה של מערה אין לו אלא ממקום עירובו אלפים לפי שגבה אין ראוי לדיורין אם נתן בתוכה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה:
ולמודד שאמרו וכו'. כלומר אף על פי שחלוקין חכמים על ר''ע בנותן את עירובו וסבירא להו דכל העיר נחשבת לו כד' אמות מודים הן במודד ממקום שביתתו שאמרו חכמים שנותנין לו אלפים אמה שאפי' סוף מידתו כלתה במערה ואפי' במערה שיש בה דיורין אין לו אלא עד סוף מידתו במקום שכלתה המדה ומשם ולהלן אין לו כלום:
רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִנָה. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בִּפְלַטֵיָא. אֲבָל אִם נָֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּבָתְּים אַף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה. רִבִּי בָּא בָּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בָעֵי. הָֽיְתָה עִיר שֶׁעִירְבָה וְנָֽתְנוּ עֵירוּבָן בִּפְלַטֵיָא 37a לֹא כְמִי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּבָתְּים.
Traduction
R. Isaac b. Nahman dit au nom de R. Hanina: la discussion entre R. aqiba et les autres sages de la Mishna s’applique au cas où l’on a mis l’eruv sur une large place (palatium); mais si on l’a mis dans une maison, R. aqiba reconnaît aussi que l’on peut parcourir toute la ville en dehors de la limite shabatique des 2000 coudées. R. Aba fils de R. Papé objecta ceci: si cette ville, où l’on vient de dire que l’eruv a été posé, se trouve avoir été symboliquement jointe, et si l’on a mis l’eruv sur la voie publique, n’est-ce pas aussi bien que s’il avait été placé dans une maison? (et pourtant R. aqiba fixe en tous cas la distance que l’on a le droit de parcourir, sans addition de la ville).
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. רבי עקיבא וחכמים במתני' בנותן עירובו בתוך עיר אחרת דוקא בשנתנו עירובן בפלטיא ברחובה של העיר אבל אם נתן עירובו בבתים של העיר אף ר''ע מודה שכל העיר נחשבת לו כד' אמות ומונה אלפי' מחיצה לה דהואיל ודרך הבתים להיות סמוכין ומחוברין זה אצל זה אם הניח העירוב באחד מן הבתים נחשבין כולן כאחד ומונה תחומו מחוצה להן:
ר' בא בעי. על זה דלדידך אם העיר הזאת שהניח זה עירובו בתוכה היתה עיר שעירבה לעצמה שבני העיר עירבו ביניהן והותר להן לטלטל בכל העיר ונתן זה עירוב שלו בפלטיא לא כמי שנתן עירובו באחד מן הבתים דמי והא ר''ע סתמא קאמר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה דמשמע אפילו בשנתן עירובו בעיר שעירבה לעצמה פליג ר''ע:
עִיר שֶׁחָֽרְבָה. רִבִּי לָֽעְזְר אוֹמֵר. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. שְׂמוּאֵל אָמַר. אֵין לוֹ מְקוֹם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. רִבִּי בַּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בְּדִיר אוֹ בְסַהַר מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְדִיר וְסַהַר לֹא כְמִי שֶׁחָֽרְבוּ בָּתִּים וְדִיּוּרִין.
Traduction
Si l’on a mis l’eruv à la place d’une ville en ruines, il sera permis, selon R. Eliézer, de parcourir toute la ruine librement, et de compter en dehors d’elle les 2000 coudées (à partir de son enceinte restée debout); selon Samuel, c’est à partir de l’emplacement même de l’eruv que l’on comptera les 2000 coudées. R. Aba b. Cahana ou R. Hiya b. Ashé dit au nom de Rav: si l’on a posé l’eruv dans un pacage, ou une étable, on pourra parcourir tout cet emplacement, puis, au bout, l’on commencera à mesurer les 2000 coudées; or, ces 2 emplacements doivent bien être l’équivalent d’une ruine, puisqu’il n’y a jamais eu d’habitation, et pourtant la mesure de la limite partira du dehors (c’est que Rav est de l’avis de R. Eliézer).
Pnei Moshe non traduit
עיר שחרבה. מן הבתים ונתן בה עירובו:
ודיר וסהר לא כמי שחרבו בתים ודיורין. שהרי אין בהן בתים ודיורין לאדם ואפילו הכי קאמר רב מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אלמא רב נמי כר' אלעזר סבירא ליה:
עִיר חֲדָשָׁה מוֹדֵד מִן הַבָּתִּים וִישָׁנָה מוֹדֵד מִן הַחוֹמָה. אֵי זוֹ הִיא חֲדָשָׁה וְאֵי זוֹ הִיא יְשָׁנָה. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חַסְדַּאי. בָּנָה בָתִּים וְאַחַר בָּנָה חוֹמָה. זוֹ הִיא חֲדָשָׁה. בָּנָה חוֹמָה וְאַחַר בָּנָה בָתִּים. זוֹ הִיא יְשָׁנָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. בֵּין זוֹ וּבֵין זוֹ חֲדָשָׁה. וְאֵי זוֹ הִיא יְשָׁנָה. כָּל שֶׁהָיוּ בָהּ דִּיּוּרִין וְחָֽרְבוּ. רִבִּי זְעִירָא בְדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. בָּנָה תִשְׁעָה לְשֵׁם קַּרְפֵּף וְאֶחָד לְשֵׁם דַּייָר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ בָּנָה אֶת הָעֲשִׂירִי לְשֵׁם דִּירָה. הֲרֵי הוּא כְדִירָה.
Traduction
Lorsque la ville est neuve, on mesure la limite à partir des dernières maisons; si elle est vieille, on mesure depuis l’enceinte. A quoi reconnaît-on si elle est neuve, ou vieille? Selon R. Zeira au nom de R. Hisda, si l’on a construit d’abord les maison, puis l’enceinte, elle est neuve; si l’on a construit d’abord le mur d’enceinte, puis les maisons, elle est vieille (cela dépend du plus ou moins d’ancienneté de ce mur). R. Zeira dit: en ces 2 cas, la ville est neuve, et l’on mesurera à partir des maisons, aussi longtemps que les constructions sont inachevées; elle sera considérée comme vieille s’il y a déjà des maisons en ruines (pour mesurer à partir du mur). R. Zeira se conforme ici à l’avis qu’il a exprimé dans la discussion suivante: si 9 personnes ont successivement travaillé à ériger un mur devant servir à clore un parc et que la 10e personne, achevant ce mur, le destine à une demeure, ce dernier acte suffit, selon R. Eliézer, pour que le mur ait la destination d’une demeure; selon R. Zeira, il faut que cette pensée ait présidé à la construction dès le principe, sous peine de nullité (de même ici pour l’enceinte).
Pnei Moshe non traduit
בנה בתים ואחר כך בנה חומה. סביב הרי זו ישבה ולבסוף היקפה אין מודד אלא מן הבתים ובנותן עירובו בעיר מיירי ואליבא דר' עקיבא. והלכך קאמר שאם בנה בתים בתחלה הכל הולך אחר הבתים ולקולא שאין מקום שמן החומה עד הבתים בכלל המדה שממקום עירובו ולהלן אבל אם בנה החומה בתחלה ואחר כך בנה הבתים זו היא ישנה והולכין אחר החומה ולחומרא שאין לו אלא ממקום החומה אלפים:
ר' זעירא. משמיה דנפשיה קאמר:
בין זו ובין זו חדשה. ומן הבתים הוא מודד ולקולא:
ואיזו היא ישנה. שאין לו אלפים אלא ממקום החומה:
כל שהיו בה דיורין וחרבו. דבכהאי גוונא הוא דהולכין אחר החומה:
ר' זעירא כדעתיה. כדאשכחן בהא דאיתפלגון בעלמא:
בנה תשעה לשם קרפף ואחד לשם דייר. אם תשעה בני אדם הקיפו מחיצה במקום אחד לשם קרפף שלא הוקף לדירה ובא העשירי וגמר המחיצה לשם דירה דלר' זעירא אין הולכין אחר האחרון ודינו כקרפף שלא הוקף לדירה שאין מטלטלין בו אלא עד בית סאתים והכי נמי כאן דאין חלוק בין בנה הבתים בתחלה ובין בנה הבתים אחר כך הולכין אחר הבתים שהן לפנינו כמו דסבירא ליה בקרפף שהולכין אחר בנין המרובה שלפנינו שנבנה לשם קרפף ור' אלעזר פליג וסבירא ליה שאפילו אין כאן לשם דירה אלא מה שבנה העשירי בלבד הרי הוא כדירה שהולכין אחר האחרון והרי גמרו לשם דירה:
Eirouvine
Daf 37b
הלכה: פיס'. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. קַל הוּא הַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף מִן הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בַּקַּרְפֵּף. הַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלּוֹ וְחוּצָה לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בַּקַּרְפֵּף אֵין לוֹ מְקוֹם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. אָמַר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. 37b עִיקַּר עֵירוּב בַּכִּבָּר. בַּנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בַּקַּרְפֵּף אֵין לוֹ מְקוֹם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. רִבִּי יוּדָא אוֹמֵר. עִיקַּר עֵירוּב בְּרַגְלָיו. בָּאוֹמֵר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Eliézer: la loi est moins sévère envers celui qui élit domicile dans un parc que pour celui qui y pose l’eruv; puisque le premier, après avoir parcouru tout l’emplacement, mesure la limite shabatique en dehors; tandis que celui qui pose là l’eruv devra compter ladite limite à partir de l’endroit même du dépôt. S’il en est ainsi, objecta R. Zeira, celui qui pose l’eruv devrait en même temps déclarer qu’il y établit son domicile, afin d’avoir plus de latitude? Ceci, dit R. Hanania fils de R. Hillel, est un point en discussion entre R. Meir et R. Juda (plus haut, 4, 6): selon R. Meir, le point principal dans la pose de l’eruv consiste dans la remise du pain (auquel cas on ne dit évidemment rien), et si l’on remet l’eruv dans le parc, on comptera les 2000 coudées à partir de l’endroit du dépôt; selon R. Juda, l’essentiel de l’eruv consiste dans la marche, à aller fixer pour ainsi dire ce séjour comme résidence du lendemain; et par suite, il pourra parcourir tout le parc, puis compter au dehors la limite des 2000 coudées.
Pnei Moshe non traduit
אמר להן ר''ע וכו' קל הוא הקונה שביתה בקרפף וכו'. מדברי חכמים למדנו דמחלקין בנותן עירובו בין מקום שיש בו דיורין לבין מקום שאין בו דיורין א''כ מצינו שקל הוא הקונה שביתה בקרפף דבזה מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה שהרי יש לו מחיצות וכל הקרפף נחשב לו כד' אמות אבל אם נתן עירובו בקרפף הואיל ואין בו דיורין אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה:
ר' זעירא בעי. דעד כאן לא שמענו אלא אם קנה הוא שביתה ועומד בקרפף בשעת קניית שביתה אבל אם היה חוץ לקרפף ואמר תקנה לי שביתה בקרפף וכגון שהיה יכול להגיע להקרפף בשעת קניית שביתה ולא רצה לזוז ממקומו ואמר תקנה לי שביתה בתוכו מאי אם בכה''ג נמי אמרינן דכל הקרפף נחשב לו כארבע אמות או דילמא דבעינן דוקא שיהא עומד בתוכו בשעת קניית שביתה:
אמר. ר' חנניה בריה דרבי הלל. דבר זה תלוי במחלוקת דר' מאיר ור' יודה בפרק דלעיל בהלכה ו' דלר' מאיר דסבירא ליה עיקר עירוב בככר הוא וקל הוא שהקילו חכמים לעני או לבא בדרך שיערב ברגליו. אם כן כאן כנותן עירובו בקרפף דיינינן ליה משום דדי הוא שהקילו בו שיכול לקנות שביתה במקום פלוני ולא יהא צריך לערב בככר ולא דניקל ביה טפי שיהא מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אלא דינו כמו אם נותן בו עירובו שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים והכי נמי ממקום שסיים שביתתו שהרי צריך לקנות שביתה במקום מסויים כדתנן בפ' דלעיל שם ואין לו אלא ממקום שקנה לו שביתה אלפים ולר' יהודה דס''ל עיקר עירוב ברגליו ולאו משום קולא שהקלו בו א''כ באומר תקנה לי שביתה בקרפף מהלך את כולה וחוצה לו אלפים אמה כדין קונה שביתה במקום שהיקף במחיצות:
גַּג הַמִּגְדָּל נִידּוֹן כְּעִיר. גַּג הַמְּעָרָה נִידּוֹן כְּשָׂדוֹת. מַה. דְּיּוּרִין מַמָּשׁ. אוֹ אֲפִילוּ רְאוּיָה לְדִיּוּרִין. מִן מַה דָמַר רִבִּי יִצָחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָהּ כִּילּוּ מְלֵיאָה מַּיִם וָטִיט. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ רְאוּיָה לְדִיּוּרִין. אָמַר רִבִּי יִצָחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר. הָדָא אָֽמְרָה עִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְתָחִים. אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה אַרְבָּעַת אֲלָפִים אַמָּה חָסֵר אַחַת. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַיִם אַמָּה. אַרְבָּעַת אַלָפִים אַמָה. אֵין לוֹ מִמְּקוּם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיָם אָמָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. אַסְבְּרֵי רִבִּי זְעִירָא. אִין יִתֵּן סַנְדָּלוֹי הָכָא הוּא אֲתֵי בְּרָא וְנַסֵּי לוֹן. אִין יִתֵּן סַנְדָּלוֹי הָכָא הוּא אֲתֵי בְּרָא וְנַסֵּי לוֹן. מַה בין אֲתִי בְרָא וּמַה בֵין אֲתִי בְרָא. מֵרוּחַ אַחַת אָסוּר מִשְׁתֵּי רוּחוֹת מוּתָּר.
Traduction
–Le toit d’une tour sera considéré comme celui d’une ville (et le métrage commencera en dehors de la tour); celui d’une caverne sera considéré comme tout autre champ. – Lorsque la Mishna parle d’habitations, exige-t-elle que des gens y demeurent, ou seulement que ce soient des maisons habitables? Puisque R. Isaac b. Nahman a dit au nom de R. Hanina qu’une caverne non habitée est supposée remplie d’eau, ou de mortier, c’est qu’elle est ainsi considérée lorsqu’elle est inhabitable; mais au cas contraire, elle a une valeur de 4 coudées, même si personne n’y demeure pour le moment; cela prouve que l’aptitude à la demeure suffit. De l’analogie avec la caverne, dit R. Isaac b. R. Eliézer, on peut conclure la règle à l’égard de celui qui aura posé l’eruv dans une ville pourvue de 2 portes (qui d’ordinaire est divisible en deux parts): si d’une porte à l’autre il y a un peu moins de 4000 coudées, de façon que les 2 limites s’englobent réciproquement, on pourra la parcourir en entier et commencer le métrage au-delà du mur d’enceinte; mais s’il y a une distance complète de 4000 coudées entre une porte et l’autre, c’est à partir de l’endroit où l’eruv a été posé que commence ladite limite. R. Aba dit que R. Zeira lui en a expliqué la raison (ci-dessus, § 1) s'il est arrivé à quelqu’un de déposer ses sandales au milieu de la ville, il peut venir d'un côté extrême les prendre là, et de même par l’extrémité opposée cela tient à ce qu'en arrivant de n’importe quel côté on n’atteint pas la limite shabatique, qui serait dépassée si le total du parcours était de plus de 4000 coudées, et provoquerait l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
גג מגדל. אם נתן בו עירובו נידון כעיר דהואיל ומשתמשין בו תדיר הרי הוא כמי שהוא לדירה ומונה חוצה לו אלפים וגג המערה נידון כשדות לפי שאין שם דיורין ואינה ראויה לדיורין ואין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה:
מה דיורין ממש וכו'. הא דתנינן במתניתין בזמן שיש בה דיורין מהלך את כולה וכו'. מאי דיורין אם דיורין ממש בעינן או אפילו ראויה לדיורין הרי כיש בה דיורין היא. וקאמר מן מה דשמעינן דאמר ר' יצחק שאת רואה אותה כאלו מלאה מים וטיט כלומר אפילו היא עכשיו מלאה מים וטיט אין בכך כלום הדא אמרה אפילו ראויה לדיורין כמי שיש בה דיורין דמי:
הדא אמרה. מדתנינן בנותן את עירובו בעיר כל העיר נחשב לו כד' אמות ומטעמא הואיל ויכול להגיע לעירובו בכל מקום שהוא בעיר אם כן בעיר שיש לה שני פתחים ומפולשת היא לגמרי ונראית כשני עיירות אם יש בין זה לזה ארבע אלפים חסר אמה אחת מכיון שיכול להגיע מזו לזו דמ''מ כעיר אחת דמיא והואיל והתחומין מובלעין הן מהלך את כולה וכו' וכדאמרינן לעיל בהלכה א' גבי עיר שהיא בנויה כמין קשת:
אסברי. לי ר' זירא לטעמא אין יתן סנדלוי הכא הוא אתי בדא ונסיב לון וכו' כמפורש הכל לעיל שם:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב חִינְנָא אִם הָֽיְתָה גַגָּהּ שֶׁלְמְעָרָה אַרְבָּעָה אֲלָפִים אַמָּה. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. עַל גַּבֵּי חוֹמָה אֲפִילוּ כַמָּה מוּתָּר. אִם הָֽיְתָה גַגָּהּ שֶׁלְמְעָרָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ עַל יְדֵי נִיבָרִיּוֹת. אֲחֹרֵי הַגַּגִּין מָהֶן. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אֵינֵייָא בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה רִבִּי אָחָא מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֲחוֹרֵי הַגַּגִּים מְטַלְטְלִין בָּהֵן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֵן עַד בֵּית סְאָתַיִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִילְּתֵיהּ דְּרַב פְּלִיגָא עֲלוּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִים. רַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֵן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. הִיא אֲחוֹרֵי הַגַּגִּים הִיא אֲחוֹרֵי הַסְּפִינָה.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Hinena: si le toit d’une caverne a jusqu’à 4000 coudées, on peut parcourir cet espace en entier le samedi, puis hors de là, commencer la mesure pour la limite des 2000 coudées; et il en sera de même au-dessus d’une muraille sise au centre de la ville, son étendue fut-elle encore supérieure. Ainsi lorsque le faîte de cette muraille a 6000 coudées, on peut le parcourir en entier le samedi, et mesurer en dehors d’elle la limite des 2000 coudées; car, même les ruptures qu’il y aurait seraient annulées par les palmiers nains (127)J. Lévy traduit: par des magasins (c.-à-d. en passant de l'un à l'autre). (qui y poussent). – Comment considère-t-on, pour le transport, le supplément des toits, situé au-delà du mur d’enceinte? (le suppose-t-on adjoint au toit au non)? R. Yossa au nom de R. Jacob b. Aha, ou R. Einia b. Pazi au nom de R. Juda, dit que R. Aha penche à admettre l’avis de Samuel disant qu’il est permis de transporter l’appendice des toits, eut-il une étendue d’un cour, ou même de deux de ces mesures; Rav l’autorise seulement pour l’appendice qui n’a pas plus de 2 saas. Est-ce que Rav n’est pas en contradiction avec lui-même, puisqu’il est dit plus loin (9, 1), au sujet de la règle que tous les toits de la ville sont considérés comme une seule propriété: selon Samuel, le toit ne devra pas avoir une contenance de plus de 2 saas; selon Rav, il pourra avoir une surface bien plus grande, jusqu’à un cour et même deux? (objection non résolue). Cette discussion au sujet de l’appendice des toits est également applicable à l’arrière des vaisseaux, au bord d’un fleuve, ou en ville (pour la question du métrage de la limite à partir de ce point).
Pnei Moshe non traduit
אם היתה גגה של מערה וכו'. לאו בנותן עירובו מיירי דלא פליג אמתניתין אלא בענין עבור של עיר והשייך לה קאמר דאם גג מערה שהיא מתחלת בתוך ע' ושיריים של העיר אפילו היא ד' אלפים אמה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה וכן הדין ע''ג חומה העומדת בתוך עיבורה של העיר דאפי' כמה מותר:
. אם היה גגה של חומה ששת אלפים וכו' כצ''ל מהלך את כולה וחוצה לה ע''י נבריות. כלומר דאם היא חומה שלימה צריכא למימר דנחשב הכל כעיבורה אלא אפילו היא פריצה בכמה מקימות ויש מקומות ניכרין שהן מאותה החומה מהלך את כולה שנחשב מן העיבור וחוצה לה מודד אלפים אמה:
אחורי הגגין מהו. לענין טלטול ואיידי דאיירי הכא בגגין לענין הילוך מיבעיא ליה לענין טלטול דתנן לקמן פ''ט כל גגות העיר רשות אחת ואחורי הגגין שיש איזה בנין באחוריהן אם הן כגגין עצמן או לא:
מטי בה בשם שמואל אחורי הגגין מטלטלין בהן אפילו כור או כוריים רב אמר מטלטלין בהן עד בית סאתים. כצ''ל דהא לקמן מקשי דרב אדרב:
מילתא דרב פליגא עלוי. דנפשיה דתנינן תמן ריש פ''ט כל גגות העיר רשות אחת וקאמר שמואל עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בהן אפילו כיר ואפי' כוריים ובשלמא דשמואל אדשמואל לא מצינן למיפרך דר' אחא מטי בה בשם שמואל קאמר שיש שאמרו כך בשם שמואל ולהאי מ''ד אין הכי נמי דשמואל ס''ל בגגות עצמן הכי אלא דרב אדרב קשיא:
היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה. מילתא באנפי נפשה היא דכמו שאמרו באחורי הגגין כך הדין באחורי הספינה שאם יש ספינות בנהר שאצל העיר סמוכות זו לזו אחוריהן כאחורי הגגין לענין הילוך שהכל נחשב כהעיר ומהן ולהלן מודד אלפים אמה:
הדרן עלך כיצד מעברין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source